מחלת החיתולית הכפית – דלקת בגיד

חיתולית כפית היא מחלה שזכתה לשמות רבים כשבין היתר נהוג להתייחס אליה גם כעקב טניס, עקב אצן, עקב זיבה ועוד.

המקור לריבוי השמות של המחלה הוא בהבנה הלוקה בחסר של הרופאים בנוגע למקור המחלה והגורמים לכאבים האופייניים.

לפי התיאוריה המקובלת כיום המקור לכאבים מהם סובלים החולים במחלה זו הוא ניוון של קולגן בגבשושית התיכונה של עצם העקב באזור מוצא החיתולית הכפית. באזור הניוון של הקולגן ניתן להבחין באובדן ההמשכיות של רקמת הקולגן ועלייה בכמות של רקמת החיבור וכלי הדם עם נוכחות מוגברת במיוחד של פיברובלסטים אך ללא נוכחות עודפת של תאי דלקת.

לפיכך, בניגוד למה שנהוג היה לחשוב בעבר, לא מדובר על כאבים שמקורם בתהליך דלקתי. הסיבה לניוון של הקולגן היא היווצרות של קרעים זעירים ברקמה בקצב מהיר יותר מקצב הריפוי של הרקמה.

תפקיד החיתולית הכפית

החיתולית הכפית היא רקמת חיבור המשחקת תפקיד מרכזי בשמירה על התפקוד של הקשת האורכית הפנימית של כף הרגל. אזור זה מתחיל בגבשושית המרכזית בעצם העקב משם הרקמה מתפרשת בצורת מניפה ומתחברת באמצעות מספר שרוולים לכיוון ראשי עצמות המסרק, חמשת העצמות המחוברות לעצמות אצבעות הרגל במפרקים.

בכל צעד שאנו עושים, בשלב שבו כל כף הרגל באה במגע עם משטח ההליכה, החיתולית הכפית נמתחת ובמצבים מסוימים המתיחה של החיתולית הכפית עלולה להוביל להיווצרות של אותם קרעים זעירים ברקמה שתורמים לניוון הקולגן. בדיקת ביופסיה מרקמה חיתולית כפית שעברה תהליכי ניוון ניתן לראות שגשוג משמעותי של פיברובלסטים ורקמה גרגירמתית כרונית. בנוסף ניתן להבחין בהבדלים בין רקמה חולה לרקמה בריאה מבחינת עובי הרקמה.

במצבים חמורים של מחלת החיתולית הכפית עובי הרקמה יכול להגיע עד חמישה עשר מילימטר ואילו עובי הרקמה הבריאה לרוב לא עולה על שלושה מילימטרים.

גורמי הסיכון המחלה

כל מצב שגורם להגברת העומס על רקמת החיבור המכונה החיתולית הכפית מגדיל את הסיכוי לחלות במחלה. כמו כן כל מצב שגורם להגבלה של הכיפוף בחלק הגבי של כף הרגל, כמו למשל במצבים של קיצור גיד אכילס, עלול לתרום למאמץ מוגבר שיופעל על הרקמה. להלן כמה מגורמי הסיכון המרכזיים:

גיל מבוגר – העור בכף הרגל עבה יותר מרוב אזורי הגוף ומבנה השומן התת עורי שונה משאר אזורי הגוף. הסיבה לכך נעוצה בצורך של רקמת העור והשומן לסייע לכף הרגל בבלימת הזעזועים. העומס שמופעל על העקב עולה ככל שרקמת השומן התת עורי מידלדלת ותופעה זו מתחילה להתפתח החל מגיל ארבעים ואילך.

השמנה – העומס הגדול יכול להיות תוצאה של משקל גוף רב ולכן אין זה פלא שניתן לראות שכיחות גבוהה של מחלה זו בקרב אנשים שהשמינו במידה ניכרת בזמן קצר.

נעילת נעליים לא מתאימות – נעילה של נעליים שלא מצוידות בבולמי זעזועים באזור העקבים וביצוע של פעילות גופנית הכרוכה בהפעלת עומס על העקבים ללא שימוש בנעליים עם בולמי זעזועים.

קיצור גיד אכילס – גורם הסיכון המרכזי לחלות במחלה.

מקצועות מסוימים – כל תעסוקה הכרוכה בעמידה ממושכת מגדילה את הסיכון לחלות במחלה.

מניעת מחלת החיתולית הכפית באמצעות מדרסים

התאמת מדרסים אורתופדיים באופן אישי עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות המחלה בעיקר בקרב אנשים השייכים לקבוצת סיכון מסוימת. מדרסים אורתופדיים בהתאמה אישית יכולים לשנות את חלוקת המשקל של הגוף על כף הרגל תוך הפחתת העומס המופעל על הרקמה, לתרום לבלימת זעזועים משופרת ולשפר את אחיזת הרגל בנעל.

אבן היסוד לטיפול במחלת חיתולית כפית: מדרסים

מומלץ לבחור במדרסים בעלי יכולת ספיגת זעזועים גבוהה שיספקו את התמיכה הנאותה לקשת האורכית הפנימית. יש להימנע משימוש ברפידות סופגות זעזועים ולהשקיע במדרסים שמיוצרים תוך התאמה מלאה למבנה האנטומי של כפות הרגליים של המטופל.

מעבר לטיפול בעזרת מדרסים, ניתן לעשות שימוש גם בפתרונות הבאים:

נוגדי דלקת שאינם סטרואידים – שימוש בתרופות להפחתת הכאבים.

סד לילה – סד שמונע את הכיפוף של הרגל.

הזרקת סטרואידים.

טיפולי פיזיותרפיה.

ניתוח – האפשרות האחרונה המיועדת עבור חולים שעברו את כל סוגי הטיפולים הקיימים ושסובלים מכאבים למעלה משנה.