מחלת פיירברג (Freiberg's Disease) מופיעה בעיקר בקרב נשים, במיוחד צעירות, וכוללת ביטוי ויזואלי מוחשי: האצבע השנייה
בכף הרגל של האישה הסובלת מהמחלה ארוכה בהשוואה לאחרות ולמצב התקין. עובדה זו עלולה להביא לכך שיווצר עומס יתר על המפרק, עד לקריסה אפשרית שלו. במאמר הבא נסביר לכם ממה המחלה נגרמת, מהם הסיכונים שלה ואיך אפשר לטפל בה על הצד הטוב ביותר.
מהם המאפיינים המרכזיים של מחלת פיירברג?
מחלת פיירברג תוארה בפעם הראשונה ב-1914, והיא נקראת על שם האדם שעשה זאת – ד"ר אלפרד פיירברג. הוא הבחין בנשים צעירות שסבלו מכאבים במשטח מפרק המסרק השני, חוסר נוחות וכאבים שגרמו להן לצלוע – מה שבוודאי פגע משמעותית ביכולת התפקוד שלהן. לאחר שהוא בחן לעומק את כף הרגל של אותן נשים, הוא הבחין שהמשטח במפרק קרס כמעט לחלוטין.
הביטויים העיקריים של מחלת פיירברג הם כאבים ותחושת נוקשות בכף הרגל הקדמית, נפיחות, נוקשות, מוגבלות בטווח התנועה ועוד, בין אם של כלל כף הרגל ובין אם של הבהונות בלבד. ככל שהמחלה מתקדמת הנזק לכף הרגל עלול לגדול וסחוס המפרק עלול להישחק בעקבות העובדה שאינו מקבל זרימת דם תקינה.
בדרך כלל התסמינים יופיעו לאחר מאמץ גופני מסוים: הליכה בעלייה, עלייה במדרגות, ריצה וכן הלאה. במצב בו המחלה מתפתחת או נחשבת למורכבת, ייתכן שהאדם יחווה חלק מהכאבים גם בעת מנוחה.
מהם הגורמים למחלת פיירברג?
גם ביותר ממאה השנים שחלפו מאז שמחלת פיירברג זוהתה לראשונה, נותרו ביחס אליה לא מעט סימני שאלה. למחלה בהחלט יש בסיס גנטי, כאשר אנשים שבהיסטוריה המשפחתית שלהם יש ביטוי של המחלה נמצאים בקבוצת סיכון מוגבר לחוות אותה אף הם. זו הסיבה שעליהם להיות עם האצבע על הדופק ביחס להתפתחות של המחלה אצלם.
לצד זה ניתן להצביע על כמה גורמים סביבתיים, הנוגעים בחלקם לאורח החיים של האדם. מאמץ יתר ועומסים מכניים על אזור רגיש זה, על רקע המבנה הלא תקין של כף הרגל, מעלים משמעותית את הסיכויים להתפתחות המחלה. כך גם כאשר האדם אינו מבצע בצורה תקינה פעולות יום-יומיות בסיסיות או משתמש בנעליים המקשות על כף הרגל.
כיצד מחלת פיירברג מאובחנת?
בדרך כלל אבחון אצל אורטופד ייעשה כאשר כבר מופיעים חלק מהתסמינים הלא נעימים, כך שהאדם הסובל מהם ירצה בוודאי לדעת מהו המקור האפשרי של הבעיה. האבחון יתחיל בדרך כלל מבחינה קלינית של התסמינים ושל ההיסטוריה הרפואית (וכאמור – גם המשפחתית) של האדם המאובחן. את התשובה הסופית ניתן לקבל בצורה כמעט חד משמעית באמצעות בדיקות הדמיה, MRI, מיפוי ואחרות.
איך מטפלים במחלה?
חלק מרכזי מאוד בהתמודדות עם מחלת פיירברג הוא דגש על מנוחה, עד אשר יעבור זעם, במטרה למנוע מהעצם וממפרקיה לנוע. רצוי בהמשך לכך לבחור בשלב הראשון בנעליים מרווחות ורחבות, ולו מכיוון שנעליים שהן צרות מדי עלולות להגדיל את תחושות הכאב, הלחצים וחוסר הנוחות. ניתן לראות שכאשר משוכנעים שחלק מהתפתחות המחלה קשור בליקויים שונים, הדגש יהיה על שיפור שלהם: הליכה תקינה, סחיבה נכונה של משקלים כבדים וכדומה.
חלק גדול מהסובלים ממחלת פיירברג זקוקים לעזרים אורתופדיים, ביניהם מדרסים המותאמים להם באופן אישי או קביים. לצד מדרסים בהתאמה אישית ניתן להקל על המצב באמצעות טיפולי פיזיותרפיה ופתרונות אחרים מקשת הרפואה הקונבנציונלית או האלטרנטיבית. בין המטרות שניתן להגשים באמצעות טיפולים אלו ניתן למנות חיזוק השרירים בכף הרגל, הגדלת טווחי התנועה, עיסוי להקלה על התחושה בכף הרגל ועוד.
אם הטיפולים הניתנים כקו ראשון לא מוכיחים את עצמם כיעילים, או כאשר מדובר מראש בבעיה חמורה, ייתכן מאוד שלא יהיה מנוס אלא לעבור ניתוח כירורגי.
מקורות ולקריאה נוספת:
Freiberg Disease – MedScape
Freiberg's Infraction, Compression Fractures and Osteochondritis
אולי יעניין אותך גם:
